המדריך להצבת גבולות מול הילדים
- שולמית סנדרוביץ
- 1 במאי 2024
- זמן קריאה 4 דקות
גבולות הם מרכיב חשוב והכרחי להתפתחות בריאה של הילד. הצבת הגבולות שומרת עליו ומאפשרת לילד לפתח אישיות בריאה. הגבולות צריכים להינתן מתוך כבוד לילד, ליכולתו, להבנתו, לרגישותו, בהתאם לגילו ולשלב ההתפתחותי בו נמצא.
המטרות להצבת גבולות יכולות להיות מגוונות, חלקן קשורות ישירות לילד- לביטחונו או לחינוכו, וחלקן קשורות ברצונותינו והצרכים שלנו.
המטרה להצבת הגבולות אינה "לתקן את הילד". הילד לא זקוק לתיקון, הוא זקוק לעזרה או תמיכה.
למה קשה להורים להציב גבולות?
בגלל רחמים לילד, התחשבות יתרה, רגשות אשמה. הורים מרגישים פעמים רבות צורך לפצות את ילדיהם על היעדרותם מהבית. הם רוצים לספק ולרצות בצורה המהירה והקלה ביותר את הילד.
לא לריב אתו ולא להתווכח, "רק שיהיה מרוצה ובשקט, שהרי גם כך הוא כמעט ולא רואה אותי".
ההתנהגות של ריצוי לאורך זמן מצד הורה לילדו יכולה לצבור הצטברות רגשות כעס ותסכול.
מצד אחד ההורה מתאפק פעמים רבות לאורך זמן ומנסה לשים לילד גבול, אך זה כבר לא עובד וכשהמים מגיעים עד נפש, ההורה מוצא את עצמו מתפרץ ופועל בחמת זעם ואומר: "עברת כל גבול!"
הצבת גבול במקרים אלה אינה יעילה ולעתים אף הרסנית לילד ומבלבלת. ההתפרצות מרתיעה בדרך כלל, אך לא לאורך זמן, עד לפעם הבאה.
ההורה ממשיך לרצות, בלי להציב גבולות וכך נוצר תהליך מעגלי שלילי של אי הצבת גבולות ראויים.
להלן מספר עקרונות שיסייעו לכם ליצור שינוי בכל הקשור להצבת גבולות מול הילדים שלכם.
גבולות ברורים
על ההורים יש אחריות מאוד גדולה בכל התחומים ובמיוחד בטיפול וחינוך ילדים, גם הורים זקוקים לגבולות ברורים שיבהירו את תחומי פעילותם ואת מרחב סמכויותיהם.
כאשר הגבולות אינם ברורים להורה ולילד, מה מותר ומה אסור, יש ויכוחים על כל דבר ועניין, ההורים מבזבזים אנרגיה נפשית ופיזית, ופעולתה אינה יעילה.
ילדים שאינם מכבדים את מרחב הפעולה של ההורים, הן מבחינה פיזית למשל, לא מאפשרים להורה לנוח והן מבחינה רגשית - תובעים מההורה ללא הפסק, "מנדנדים", ומתישים, ההורה הופך לפחות ממוקד ופחות החלטי כי הוא עייף, "למי יש כוח עכשיו לריב?" , "די! שיעזבו אותי כבר! שהילד יעשה מה שהוא רוצה"
או "אין לי כוח להתווכח יותר!" ועדו רבות הדוגמאות. כך, אנו מרפים מהגבולות שהצבנו הן לילד והן לעצמינו, והילד חוגג, ה"לא" נהפך ל"כן" והמילה שלנו לא מחזיקה מים.
הבחנה בין עיקר לטפל
מומלץ לעשות אבחנה בין עיקר לטפל. לא על הכל צריך להתעקש, להתווכח ולהילחם באותה עוצמה.
למדו להכיר ולדעת מה חשוב לכם כהורים. במקום להיכנס הביתה ולכעוס על כל דבר: הבלגן, הלכלוך, האורות הדולקים, עדיף למקד את המאמץ אך ורק בהצבת גבול ברור אחד.
לדוגמא: לא אוכלים בסלון כשרואים טלוויזיה.
לעולם לא להציב גבול שאינכם יכולים לעמוד בו בעצמכם, גבולות חייבים להיות במסגרת מה שמקובל עליכם באופן אישי.
שמירה על עקביות
כהורים חשוב לפעול בעקביות ולעמוד עמידה איתנה ועקבית עם אותה תכנית פעולה, אמירה או סנקציה שהפעלתם. אמרתם, הצבתם, הצלחתם – נהדר! כל שנשאר הוא להמשיך את אותו הקו כל הזמן.
חשוב לציין, שיש פעמים שסטייה מהגבול היא מותרת ואפילו רצויה כמו למשל בחופשות או כשמגיעים אורחים. בסיטואציה חריגה ציינו בפני ילדכם מדוע אתם חורגים וכמובן אל תשכחו לחזור לשגרה - לגבול.
כשהורה אינו מגלה עקביות בפני ילדיו הוא פוגע בסמכות ההורית של עצמו וגורם לילד לבלבול. הילד לומד שחוקים ניתנים להפרה ו"מילה" של הוריו היא חסרת משמעות.
לכבד את הגבולות והכללים
כל אדם זקוק ורוצה כבוד וכך גם הילד.
ילדים מכבדים את הגבולות והכללים כאשר ההורים פועלים כמנהיגים באסרטיביות ובאדיבות.
לדוגמא: אם הילד לא מסדר את הצעצועים וביקשתם לפחות פעם או פעמיים לכל היותר, והצעצועים לא נאספו אפשר להגיד: "הצעצועים מאוחסנים למשל יומיים" אם עדיין הילד לא אסף ניתן להחליט לאסוף אותם לתוך קופסה ולעלות אותם למדף גבוה למשך יומיים.
אם החלטתם לעשות כך אסור לכם להתחרט, חשוב לשמור על עקביות.
היעילות מתבטאת כאשר אתם יכולים לפעול ללא הסברים, ללא תזכורות ונדנודים ובוודאי ללא כעס.
למרות בכי, או תחנונים של הילדים חשוב להישאר רגועים ולפעול בהתאם להחלטה שלכם.
חשוב שמגבלת זמן תהיה מספיקת כדי לקבל את תשומת ליבם של הילדים אך לא זמן רב מדי על מנת שהם לא יוותרו, או יתייאשו, ובעיקר על מנת שלא ישכחו מדוע אחסנתם את הצעצועים.
כשאתם מחזירים את הצעצועים לילדים , שאלו אותם בחביבות "מה צריך לעשות בסיום המשחק כדי לשחק עם הצעצועים?"
אנחנו מצפים שהילד יענה: "לאסוף אותם כשאימא או אבא מבקשים"
מתן הסבר ו/או אלטרנטיבה
הסבירו את משמעות הגבול ואת חשיבותו ותנו היגיון לדברים, או משפט קצר וברור שמסביר למה לא ומה אפשרי במקום: "לא מציירים על הקיר, מותר לצייר על דף", "את הסוכרייה תאכל אבל רק אחרי האוכל".
רק כך הילד מבין את מטרת הגבול וגם אם הוא לא מקבל את זה, הוא מבין שיש כאן עיקרון שצריך לכבד.
חזית אחידה
מומלץ לשדר חזית אחידה, כלומר דעה אחידה בין ההורים - אל תסתרו את דברי בן\בת הזוג בנוכחות הילד. אם יש ביניכם מחלוקת לגבי הגבול פתרו אותה בזמן אחר.
באותו הרגע חשוב שתעניקו תמיכה זה לזה, אפשר להגיד: "מה שאימא אמרה ואין על זה ויכוח". רק כך יקבל הילד מסרים ברורים, וגם לא יוכל להפעיל מניפולציות על אחד מההורים. ילדים יודעים לנצל מצבים שבהם הורה אחד "רך" והאחר קשוח יותר בעמדותיו.
דוגמא אישית
חשוב לתת לילד דוגמא אישית - "נאה דורש, נאה מקיים", כי ילדים לומדים ממעשים ולא מדיבורים.
הורה צורח על הילד בגלל מעשה שעשה, או שמתעקש לא לעשות את מה שההורה ביקש, ואחר כך כשהילד מגיב וצועק, ההורה שואל: "אבל למה אתה צועק?"...
דוגמא נוספת על שקר לבן.
אבא אומר לילד אם מחפשים אותי, תגיד שאני לא בבית, אך אבא כן בבית.
במצב כזה מה הילד לומד? אפשר לשקר אם לא רוצים לעשות משהו.
בתחילת הדרך הגבולות צריכים להיות נוקשים, רק לאחר שהגבול הופנם על ידי הילד והמשפחה, ניתן להגמיש אותו מידי פעם, המטרה היא שהגבולות יהיו גמישים ומכילים ובעיקר, שיהיו לכם כלים להתמודד בצורה מיטיבה ונעימה עבורכם ועבור הילד.
זכרו, הילד שלכם לומד להיות אדם בעולם הזה דרך ההתבוננות שלו בכם. אתם המודל ואתם הדוגמה.
